הלכה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל שְׁבִיעִית. שֶׁהַשַּׁבָּת חָלָה עַל הָכֹּל וּשְׁבִיעִית אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל עֲבוֹדַת הָאָרֶץ בִּלְבַד. תַּמָּן תַּנִּינָן. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל מַעְשְׂרוֹת. שֶׁהַשְּׁבִיעִית חָלָה בֵין עַל אוֹכְלֵי אָדָם בֵּין עַל אוֹכְלֵי בְהֵמָה. וּמַעְשְׂרוֹת אֵינָן חָלִין אֶלָּא עַל אוֹכְלֵי אָדָם בִּלְבַד. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בְמַעְשְׂרוֹת. מָהוּ כְּלָל גָדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא גָדוֹל מִכְּלָל פֵּיאָה. שֶׁהַמַּעְשְׂרוֹת חָלִין בֵּין עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִסוֹ לְקִיּוּם וּבֵין עַל דָּבָר שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וּפֵיאָה אֵינָהּ חָלָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. וְאִית דְבָעֵי מֵימַר. מָהוּ גָדוֹל. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא דקתני כלל גדול דמכאן שיש כלל למטה ממנו כדתנן לקמן בפרקין ועוד כלל אחר אמרו וכו' וזה אינו כולל הרבה כמו זה הכלל וקראו גדול וכן במעשרות לבר קפרא דתני התם נמי במתני' עצמה ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וכו' ואינו אלא לזה והכלל הראשון כולל ג' דברים:
ותני בר קפרא. בברייתא דיליה גם במעשרות כלל גדול משום שהוא גדול מכלל שנא' בפיאה שהמעשרות חלין וכו' כדתנן בפ''ק דמעשרות ואלו פיאה אינה נוהגת אלא בדבר שהוא מכניסו לקיום למעוטי ירק כדתנן בפ''ק דפיאה:
שהשבת חלה. איסור מלאכות שלה על הכל בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית אינו חלה האיסור מלאכות שלה אלא על עבודת הארץ בלבד כדכתיב לא תזרעו וגו' שאינו אלא במלאכת מחובר. ובשביעית דתני כלל גדול מפני שהוא גדול מכלל שנשנה במעשרות כדמפרש ואזיל:
גמ' מהו כלל גדול. מפני מה שנה התנא כאן גדול. ומפרש ר' יוסי בר' בון מפני שהוא גדול יותר מכלל ששנה בשביעית בריש פ''ז ולקמיה מפרש לה מפני מה שנה התם נמי כלל גדול:
משנה: כְּלָל גָּדוֹל אָֽמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְהַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. וְהַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַייָב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. 40a הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:
Pnei Moshe (non traduit)
אינו חיוב אלא חטאת אחת. על כולן וכן אם עשה האב עם התולדות שלו אינו חייב אלא אחת דאין חילוק מלאכות לחטאות אא''כ המלאכות חלוקין הן זה מזה שכל א' וא' ענין בפ''ע הוא:
העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת. אפי' הן כולן אבות כגון שזרע ונטע והבריך והרכיב וזמר שכל אלו אבות מלאכות הן ומענין מלאכה אחת לפי שהכל ענין אחד הוא שלהצמיח הדבר הוא נתכוין:
חייב על כל מלאכה ומלאכה. של כל שבת ושבת. לפי חשבון המלאכות שעשה בכל שבת כך הוא מביא חטאות על כל שבת ושבת ואף על פי שבענין שגגת מלאכות אין מקום לומר הימים שבינתיים הוון ידועה לחלק שהרי נעלם ממנו איסורן ועד שילמוד לידע שהן מלאכות אסורות מ''מ אמרינן דשבתות כגופין מחולקין דמיין והלכך חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת:
והיודע שהוא שבת. היום ועשה מלאכות הרבה בשגגת מלאכות שלא ידע שאלו המלאכות אסורות וכך עשה בשבתות הרבה:
חייב על כל שבת ושבת. שכל שבת ושבת שגגה בפני עצמה היא ואפילו לא נודע לו בינתיים מפני שהימים שבין שבת לשבת הרי הן כידיעה לחלק מיהו אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת שהרי אין כאן שגגת מלאכות וכל מה שעשה בכל שבת בשגגה אחת של שבת עשה:
היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתו' הרבה. בשגגת שבת שכסבור היה שהיום חול אבל ידע שמלאכות אלו אסורין בשבת:
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. על כולן משום דכולה חדא שגגה היא וילפינן לה מקרא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת וכתיב את שבתותי תשמרו דמקרא קמא משמע שמירה אחת לכל שבת ושבת ומקרא בתרא משמע שמירה אחת לשבתות הרבה. ומסתברא דקרא בתרא קאי על האי גוונא דלא ידע מעיקר שבת וכל השבתות אצלו חדא שגגה וחייב אחת על שבתות הרבה. וקרא קמא קאי על אידך בבא דבתריה שחייב על כל שבת ושבת:
כל השוכח עיקר שבת. בין שהיה לו ידיעה מעיקרא מעיקר שבת ושכחה עכשיו שכסבור שלא נצטוו ישראל על השבת ובין שהיתה שכוחה ממנו בתחלה ולא ידע כלל מעיקר שבת כגון תינוק שנשבה בין העכו''ם או גר שנתגייר לבין העכו''ם וכגון קטן שמטבילין אותו על דעת ב''ד וא''צ להודיעו מן המצות:
מתני' כלל גדול אמרו בשבת. בגמרא קאמר דהא דקרי ליה כלל גדול משום דגדול שבת משביעית דאלו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית ליתא בתלוש אלא במחובר:
אֲנָן תַּנִּינָן. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת. תַּנֵּיי דְבֵית רִבִּי. כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר כְּמַתְנִיתָן. רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי. הָא רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת. הָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל עִיקַּר פָּטוּר. מִן מַה דְרַב תַּנֵּי מַתְנִיתָן וּפָתַר לָהּ. אֵי זֶהוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. קָטָן שֶׁנִּשְׁבָּה בֵין הַגּוֹיִם. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. הָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאֵין יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. הָא אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְשָׁכַח חַייָב. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָא. כָּל הָדָא הִלְכְתַא כְּרִבִּי לִעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. בָּעוּן קוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יָסָא. אַתָּ מַה שָׁמַעְתָ מִן אָבוּךְ מִן דְּרִבִּי יוֹסֵי. 40b אָמַר. כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן רִבִּי חִזְקִיָּה. לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי סִימוֹן בַּר זֵבְדָּא הֲוָה פָשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה. וּשְׁמַע מִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
אנן תנינן. במתני' כל השוכח עיקר שבת דמשמע שידעה ועכשיו שכחה ונוסחא דבית רבי אני לה הכי כל שאינו יודע עיקר שבת. ולקמן מפרש דלא פליגי לדינא אלא בנוסחא בעלמא:
ר' אלעזר. היה גורס כמתני' דידן ור' יוחנן היה גורס כהדא דתני בית רבי:
הא רבי אלעזר וכו'. השתא מדייק לשאול הרי לר''א דתני כמתני' דידן אם נימא דהא אם אינו יודע כל עיקר שלא למד מעולם כגון קטן שנשבה לבין העכו''ם דלקמיה פטור הוא דבעינן שיהא לו ידיעה בתחלה או לא ופשיט לה מן מה דרב תני נמי כמתני' ופתר לה איזהו וכו' כלומר איזהו השוכח עיקר שבת זה שאינו יודע עיקר שבת שהיתה לו שכוח מבתחלה כגון קטן שנשבה לבין העכו''ם ש''מ היא הדא היא הדא דתרוייהו חדא דינא אית להו וחיוב חטאת אחת:
הא אמר ר' יוחנן וכו'. כלומר וכן להא דאמר ר' יוחנן ותני כדבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת מי נימא לדייק הא אינו יודע ושכח כלומר שמחמת ששכח הוא שאינו יודע עכשיו חייב על כל שבת ושבת או לא ופשיט לה מן מה דאמר ר' שמואל וכו' לקמן בהסוגיא דכל הדא הלכתא ששנינו בכריתות כדמייתי לה לקמן אליבא דר''א דהתם היא ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת בשגגת שבת ובשבתות הרבה א''כ ש''מ היא הדא היא הדא דבתרוייהו אינו חייב אלא אחת על שבתות הרבה:
את מה שמעית מן אבוך מן דר' יוסי. היאך שמעות מאביך ר' יוסי אי תני כר' יוחנן או כר' אלעזר:
אמר. להם כר' יוחנן הוא דתני וכתנא דבית רבי:
אמר לון ר' חזקיה לא אמר כן. ר' יוסי מעולם ואדרבה דאלא כך שמענו דר' סימון בר זבדא היה לומד עם בנו של רבי יוסי ופשט ליה ההלכה ושמע מיניה דר' יוסי כהדא דר' אלעזר דתני כנוסחת מתני' דידן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source